מאמר צילום – צילומי פרחים

טכניקת צילום פרחים

בחודשי האביב פורחים לרגלינו מרבדים עצומים וצבעוניים של פרחי בר.
ניתן לראותם בכל שדה פתוח, מדרום הארץ ועד לצפונה. ולנו הזכות הגדולה ללקט את היופי הזה בעינינו ולשאוף אותו לתוך עדשות המצלמות שלנו.

במאמר זה אנסה להתמקד בטכניקה ובציוד הנדרש לצילום קסמים קטנים וצבעוניים אלו לא באופן של צילום נוף, אלא באופן של צילום תקריב (מאקרו) הנותן לפרח את מלוא הבמה ומגיש אותו למתבונן בכל תפארתו.

מה זה צילום מאקרו?

כידוע, צילום מאקרו הוא צילום בו אנו מצליחים למלא את הפריים או את רובו בנושא קטן יחסית.
עדשות שמיועדות לצילומי מאקרו מסוגלות למקד ממרחק קצר מאוד ורובן מסוגלות להגיע עד יחס הגדלה של 1:1. יחס הגדלה של 1:1 הוא מצב בו גודלו האמיתי של הנושא מוצג על גבי חיישן המצלמה.

לצילומי פרחים יחס הגדלה זה, בדרך כלל, איננו נחוץ מאחר ולא תמיד נרצה למלא את הפריים רק בחלקו של הפרח.
גם במצלמות קומפקטיות קיים מצב מאקרו. הוא מסומן, איך לא? בציור של פרח…

העבודה במצב זה מאפשרת לבצע מיקוד ממרחק קצר יותר מאשר במצב העבודה הרגיל ובכך מתאפשר צילום בהגדלה יחסית של הנושא.

בדגמים מסוימים של צלמות רפלקס, ברמת הכניסה, מופיע סמל פרח על חוגת מצבי העבודה.
עבודה במצב זה לא תהפוך את העדשה שלכם לעדשת מאקרו! בחירה בתוכנית זו תנחה את המצלמה לבחור ערך צמצם סגור יותר.
המלצתי – אל תשתמשו בו!

פונקצית מאקרו במצלמה — איור הפרח מסמל מצב מאקרו במצלמה קומפקטית

עדשות מיוחדות?

לאלה מבינינו שאינם מצוידים בעדשה ייעודית לצילומי מאקרו, כדאי להשתמש באורך המוקד המקסימאלי האפשרי.
כלומר, בקצה הארוך של טווח הזום וממרחק המיקוד המינימאלי האפשרי.

כאמור, אם אשתמש במצלמת רפלקס אבחר עדשה שמאפשרת צילום מאקרו ואם אבחר להשתמש במצלמה קומפקטית אעשה שימוש במצב המאקרו שבה.

חצובה?

פרחים, כידוע לכל, לא בורחים כאשר מתקרבים אליהם. על כן כדאי לעשות שימוש בחצובה על מנת להשיג את מירב היציבות.
זה אומנם מסרבל מעט, אך אם תנאי התאורה לא אידיאלים או אם נרצה לצלם עם אור ראשון או לקראת ערב, החצובה עשויה "להציל" לנו את הצילום.

בחירת שעת הצילום חשובה מאוד בעיני. ברוב המקרים אבחר לא לצלם בימים שטופי שמש.
אור חזק או שמש ישירה, עלולים ליצור קונטרסט חזק מידי ואף להטיל צללים קשים באזורים מסוימים על הנושא.

עדיף תמיד לבחור את השעות של קצות היום בהם התאורה רכה יותר ומפוזרת.

ואם אין חצובה?

בצילום מהיד, ללא חצובה, נקפיד על מהירות תריס גבוהה.
כלל האצבע לצילום מהיד, קובע שמהירות התריס המינימאלית חייבת להיות (בשניות) לפחות 1 חלקי אורך המוקד של העדשה איתה משתמשים.

למשל, אם אצלם בעדשת 100 מ"מ, אקפיד לא לרדת ממהירות תריס של 1/00 שניות, בצילום מהיד. א
ם תנאי האור אינם מאפשרים זאת, אפשר להעלות מעט את ה ISO.

אבל, כלל אצבע, כמוהו כמו כל כלל אצבע – נתייחס אליו בחשדנות.
מספיק שנושבת רוח קלה ואז כבר כלל האצבע לא אפקטיבי – נצטרך לבחור במהירות תריס מהירה יותר.
מאידך, אפשר לרדת במהירות אם בעדשה שלנו יש מייצב תמונה.

ומה לגבי הצמצם?

את תמונות הפרחים שלי אני מעדיף רכות וצבעוניות.
כאלו שמחמיאות לדוגמן ומשדרות את הרכות והשבריריות שלו. את הרכות הזאת ניתן להשיג על ידי צילום בצמצם פתוח.

כאן אנו נכנסים לנושא סבוך ומעניין שכותרתו: "עומק שדה" (מאמר מקיף בנושא זה תמצאו כאן).

בצילומי מאקרו לעומק השדה תפקיד מכריע בכמות הפרטים שבתמונה, אך בצילומי פרחים אני מעדיף לעשות את הכל הפוך.
מבולבלים? טוב, הנה כמה מילות הסבר – עומק השדה הוא אותו תחום בתמונה שנראה חד וממוקד.
האזורים לפניו ואחריו יראו מטושטשים וחסרי חדות.
צילום שבו רק באזור קטן אפשר להבחין בחדות נקרא צילום בעל עומק שדה רדוד.

בניגוד לצילום שבו הכל נראה חד וממוקד (למשל בצילומי נוף) ואז נאמר שהצילום מאופיין בעומק שדה גדול.

ואם בעדשה שלי הצמצם לא כזה פתוח?

הפרמטרים שישפיעו על עומק השדה הם אורך המוקד של העדשה בה אנו מצלמים, מפתח הצמצם והמרחק לנושא.
ככל שנצלם ממרחק קטן יותר, יהפוך עומק השדה לרדוד יותר.
לכן, צלמי מאקרו שיצלמו ממרחקים קצרצרים וירצו לקבל את הנושא הזעיר שלהם חד וממוקד ככל שניתן, יצלמו בצמצם סגור.

סגירת הצמצם מגדילה את עומק השדה, בעוד שפתיחת הצמצם מרדדת אותו.

לסיכום

אז בואו ונסכם: נצלם ממרחק קצר, נשתמש בצמצם פתוח (ערך f נמוך) – נשיג עומק שדה רדוד.
כך נוכל לקבל את הדוגמן הפורח ממוקד, בעוד שהאזורים לפניו ואחריו יהיו מחוץ לתחום עומק השדה ויראו מטושטשים.

באופן זה נוכל לבדל את הפרח מהרקע, נעניק לו את מלא תשומת הלב בפריים מבלי שאובייקטים אחרים ברקע יגנבו לו את ההצגה.

אם עומק השדה המתקבל יהיה רדוד מידי ונרגיש שחלקים מסוימים מהנושא עצמו אינם ממוקדים, תמיד נוכל לסגור מעט את הצמצמם (נעלה את ערכו של f), עד שנשיג את התוצאה הרצויה.

רגע.. ומה לגבי הרקע?

שמתם לב שהזכרתי את הרקע. לרקע חשיבות עליונה בתמונה. ככל שנצלם מזווית נמוכה יותר – מגובה "העיניים" של הפרח, כך נוכל לבחור ביתר קלות את הרקע שיהיה מאחוריו.

תנועה קלה ימינה או שמאלה והרקע יחליף את גווניו.
נשתדל לא לכלול גבעולים או צמחים אחרים מאחור שיסיתו את תשומת הלב, אלא אם יש להם משמעות בקומפוזיציה אותה אנו בונים.

ככל שהאובייקטים שברקע יהיו מרוחקים יותר כך נוכל לקבל רקע אחיד וצבעוני ללא הפרעות.
צילום מגובה עמידה כלפי מטה, יכניס לרקע את הקרקע וממילא היא תתקבל כמעט בוודאות בתוך תחום עומק השדה, שכן אין היא יכולה להיות מרוחקת דיה מהנושא אפילו בצמצם פתוח.

בהצלחה!
אלון קירה